את הולכת ללמוד באוניברסיטה לכלכלה

-"מה זה כלכלה?"

-"לא חשוב, אחר כך תביני. הכי חשוב שתביני שאת הולכת ללמוד כלכלה. ילדה יהודייה לא יכולה להתקבל לכל מקום ויש לנו במשפחה יותר מדי מהנדסים, אז את לכי ללמוד כלכלה".

את המנטרה הזו שמעתי הרבה פעמים במהלך נעוריי. את התואר למדתי בישראל, לאחר סיום התיכון והשירות הצבאי. כל האופציות היו פתוחות בפני וגם היה לי מספיק זמן לחשוב, אך כנראה המנטרה עבדה ואני הלכתי ללמוד כלכלה.

הדבר הראשון שלמדתי הוא שכלכלה פועלת לפי כוחות הטבע, הוא זה שמנהל ומאזן את כל הכוחות הכלכליים, דואג שהמחיר יקבע על פי הביקוש (כמה רוצים לקנות) וההיצע (כמה רוצים למכור).

לימודים לחוד ומציאות לחוד. כשיצאתי מתחת כנפי ההורים במהרה התברר לי כי העולם פועל אחרת. הטבע אולי מנהל אותנו, אבל מי שמנהל את הביקוש, ובעיקר ההיצע הם אנשים. אנשים עם כסף וכוח. האנשים האלה קובעים את המחיר ולפי זה מנהלים את ההיצע.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את התמונות של הילדים שמתים מרעב באפריקה. ילדים רזים, דחלילים ממש, עם עיניים עצובות חסרות אונים. אנחנו בוכים, ליבנו נקרע, בא לנו לשלוח משאיות עם אוכל ישירות לשם, אבל אנחנו יודעים שהמשאיות לא יגיעו לילדים, אלא לאנשים עם הכסף והכוח, שיקבלו מזה יותר כסף ויותר כוח, והילד הקטן עם העיניים הגדולות יגווע מרעב תחת השמש השורפת.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את הסטטיסטיקות על הילדים הרעבים בחלקת העולם הקטנה שלנו, בישראל. הילדים האלה קרובים יותר אלינו, אולי שכנים שלנו, אולי קרובים שלנו. הילדים האלה מסתכלים בעיניים רעבות על תיק האוכל של חבריהם לכיתה, והמורה מסתירה את הדמעות בתסכול. הילדים האלה הולכים לישון רעבים ואימם בוכה לתוך הכרית ולא משנה כמה נתרום בסתר, ליבנו ימשיך להיקרע ולבכות.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את התמונות של נהרות החלב שנשפך בהוראתם שלהם, את טונות המלפפונים והעגבניות שנקברות באדמה בהוראתם שלהם, את משאיות הלחם שהולכות למזבלה בהוראתם. כדי שבניגוד לטבע יוכלו להשפיע על ההיצע ולקבוע את המחיר ולהוסיף עוד כמה אפסים לחשבון הבנק שלהם.

אבל גם האנשים האלה מנוהלים על ידי הטבע. הטבע האגואיסטי שלהם גורם להם לרצות עוד ועוד. זה גם הטבע שלי. אני לא שופכת נהרות של חלב (רק כוס או שניהם), לא קוברת טונות של ירקות (רק כמה בודדים), לא זורקת משאיות של לחם (רק כמה פרוסות). אבל אני בדיוק כמוהם מונעת מדאגה לעצמי. לפעמים גם על חשבון אחרים.

והטבע… הוא פועל בהרמוניה, בהשלמה הדדית והוא מצפה מאיתנו האנשים, שנפעל בהרמוניה ונדאג אחד לשני. יש בטבע מספיק לכולנו, מספיק כדי להאכיל את כולנו, להלביש את כולנו, לחמם את כולנו. הדאגה לעצמינו אוכלת את האנושות כמו תא סרטני

לעומת הדאגה לאחר, לזולת, גורמת לצמיחה ופריחה של האנושות כולה.

הרי אם נבדוק, נראה שלא חסר לנו כלום בעולם, רק יחס טוב ויפה בינינו.