מחקרי מוח חדשים: על הגורמים למגיפת השמנת היתר בארה'ב

המדע מגלה שאכילת יתר אינה הפרעת התנהגות ואינה נגרמת בגלל חוסר איזון הורמונאלי. אלא שהוא גורם לגירוי מוגזם של מערכת התגמול המוחית המתגברת על יכולתו של המוח להורות לאדם להפסיק לאכול לאחר ששבע. זוהי התמכרות הדומה להתמכרות לסמים. הנהנתנות משתלטת על חוש ההשרדות הטבעי ולא מאפשרת לגוף להגמל.

ככל שאוכלים יותר, רוצים יותר. מדובר בחוק טבע הנשען על ההתפתחות הגוברת של האגו (הרצון לקבל).
המחקר מראה שאכילת יתר של שומנים וסוכרים יוצרת ממש אותם מסלולים מוחיים כמו השימוש בסמים.          

עד כמעט סוף המאה העשרים, נחשבה אכילת יתר להפרעה התנהגותית. ואנשים עם השמנת יתר, נחשבו לבעלי ליקוי בכוח הרצון ובשליטה עצמית. כיום עמדת המדע השתנתה.
תגובה נורמאלית היא שלאחר ארוחה, גופנו מפריש הורמון הנקרא: לפטין כדי לדכא את התיאבון באופן טבעי ולמנוע אכילה מופרזת. מה שהתגלה, שפגם (גנטי בדרך כלל) הורמונאלי, של מחסור בהורמון לפטין יכול להוביל לאכילת יתר. אבל, מן המחקר התברר גם שרק חלק קטן מהאנשים הלוקים בהשמנת יתר סובלים ממחסור בהורמון לפטין.  ורובם של האנשים השמנים בארה"ב, אינם לוקים בחוסר איזון הורמונאלי כלל… החוקרים ציפו שבדיקות דם של הסובלים מהשמנת יתר, יראו על רמה מוגברת של הורמוני תיאבון ורמה נמוכה של הורמונים המעכבים תיאבון. למרבה הפליאה – נמצא ממש להיפך: אצל השמנים נמצאה רמה גבוהה של הורמונים מעכבי תיאבון כולל לפטין ואינסולין! לכן פנו החוקרים ובדקו מחדש את ההתמכרות למזון.                  

הם מצאו שההורמונים המעורבים בהתמכרות – נקראים מעוררי תחושת עונג וגמול – אכן מעורבים בתהליך! "מכורים אחרים", אנשים המכורים לממון – השתמשו בידע הקיים בנושא עוררות תיאבון, כדי לייצר מאכלים מודרנים תעשייתיים המעוררים את התגובה העוצמתית ביותר של מערכת העונג והגמול המוחית עד כדי כך שאין ביכולתו של הלפטין לעכב תיאבון כה גדול מעוות ובלתי טבעי שכזה.                                                          וזה נעשה, מתוך הצורך הבלתי נשלט של המכורים לעוד ועוד כסף מבלי יכולת לאזן את רצונם להרויח יותר…! בתחילה, הגוף מעלה את רמת "מדכאי התיאבון" הטבעיים – לפטין ואינסולין. אך בהדרגה הורמונים אלה מאבדים מיעילותם. ובנוסף, אדם שמרגיש שאינו שולט עוד בתיאבון המוגבר שלו – מצב רוחו נמצא בירידה והוא שב ומתנחם ב…עוד מזון…
איך נתגבר על האגו המתפתח של המכורים למזון, המכורים לממון או לכל הנאה אחרת?