את הולכת ללמוד באוניברסיטה לכלכלה

-"מה זה כלכלה?"

-"לא חשוב, אחר כך תביני. הכי חשוב שתביני שאת הולכת ללמוד כלכלה. ילדה יהודייה לא יכולה להתקבל לכל מקום ויש לנו במשפחה יותר מדי מהנדסים, אז את לכי ללמוד כלכלה".

את המנטרה הזו שמעתי הרבה פעמים במהלך נעוריי. את התואר למדתי בישראל, לאחר סיום התיכון והשירות הצבאי. כל האופציות היו פתוחות בפני וגם היה לי מספיק זמן לחשוב, אך כנראה המנטרה עבדה ואני הלכתי ללמוד כלכלה.

הדבר הראשון שלמדתי הוא שכלכלה פועלת לפי כוחות הטבע, הוא זה שמנהל ומאזן את כל הכוחות הכלכליים, דואג שהמחיר יקבע על פי הביקוש (כמה רוצים לקנות) וההיצע (כמה רוצים למכור).

לימודים לחוד ומציאות לחוד. כשיצאתי מתחת כנפי ההורים במהרה התברר לי כי העולם פועל אחרת. הטבע אולי מנהל אותנו, אבל מי שמנהל את הביקוש, ובעיקר ההיצע הם אנשים. אנשים עם כסף וכוח. האנשים האלה קובעים את המחיר ולפי זה מנהלים את ההיצע.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את התמונות של הילדים שמתים מרעב באפריקה. ילדים רזים, דחלילים ממש, עם עיניים עצובות חסרות אונים. אנחנו בוכים, ליבנו נקרע, בא לנו לשלוח משאיות עם אוכל ישירות לשם, אבל אנחנו יודעים שהמשאיות לא יגיעו לילדים, אלא לאנשים עם הכסף והכוח, שיקבלו מזה יותר כסף ויותר כוח, והילד הקטן עם העיניים הגדולות יגווע מרעב תחת השמש השורפת.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את הסטטיסטיקות על הילדים הרעבים בחלקת העולם הקטנה שלנו, בישראל. הילדים האלה קרובים יותר אלינו, אולי שכנים שלנו, אולי קרובים שלנו. הילדים האלה מסתכלים בעיניים רעבות על תיק האוכל של חבריהם לכיתה, והמורה מסתירה את הדמעות בתסכול. הילדים האלה הולכים לישון רעבים ואימם בוכה לתוך הכרית ולא משנה כמה נתרום בסתר, ליבנו ימשיך להיקרע ולבכות.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את התמונות של נהרות החלב שנשפך בהוראתם שלהם, את טונות המלפפונים והעגבניות שנקברות באדמה בהוראתם שלהם, את משאיות הלחם שהולכות למזבלה בהוראתם. כדי שבניגוד לטבע יוכלו להשפיע על ההיצע ולקבוע את המחיר ולהוסיף עוד כמה אפסים לחשבון הבנק שלהם.

אבל גם האנשים האלה מנוהלים על ידי הטבע. הטבע האגואיסטי שלהם גורם להם לרצות עוד ועוד. זה גם הטבע שלי. אני לא שופכת נהרות של חלב (רק כוס או שניהם), לא קוברת טונות של ירקות (רק כמה בודדים), לא זורקת משאיות של לחם (רק כמה פרוסות). אבל אני בדיוק כמוהם מונעת מדאגה לעצמי. לפעמים גם על חשבון אחרים.

והטבע… הוא פועל בהרמוניה, בהשלמה הדדית והוא מצפה מאיתנו האנשים, שנפעל בהרמוניה ונדאג אחד לשני. יש בטבע מספיק לכולנו, מספיק כדי להאכיל את כולנו, להלביש את כולנו, לחמם את כולנו. הדאגה לעצמינו אוכלת את האנושות כמו תא סרטני

לעומת הדאגה לאחר, לזולת, גורמת לצמיחה ופריחה של האנושות כולה.

הרי אם נבדוק, נראה שלא חסר לנו כלום בעולם, רק יחס טוב ויפה בינינו.

מהבילבול אל האחד

מ. ק. אשר – אחד האומנים הבודדים אשר גם מדענים התעניינו ביצירתו. מכיון שראו ביצירותיו "המחשה ויזואלית של עקרונות מתימטיים של תבנית, סימטריה  ושאיפה לאינסוף".

ביצירה "יחסיות" הוא מתבטא באמצעים גיאומטריים מופשטים המשתנים בחלל ויוצרים תחושה כאילו "משהו" עוטף את החלל הזה ומביט בו בנקודות מבט שונות בו זמנית. אשר מתייחס לדמויותיו כאילו היו מריונטות העולות ויורדות במדרגות, כאילו מישהו מנהל אותן מלמעלה. הירידות במדרגות מסמלות את מצב רוחן הירוד והרגשת חוסר המוצא מהמצב. והעליות גם הן אינן מבטיחות כל טוב… האדם נשאר חסר יכולת לנווט את המציאות שלו הנראית הזויה ולא ריאלית. אשר משתמש בצבעי שחור לבן בלבד, מאחר ורוצה למשוך את תשומת ליבו של הצופה אל הצורה הנראית הגיונית אך בלתי מובנת… ופחות מובנת דוקא למי שחשוב לו להבין אותה…
אשר מקדים את זמנו וחוזה מציאות עתידית שאינה מובנת ע'י כך שיוצר מרחב שבו לא ברור מה למעלה ומה למטה. כך הוא מבטא את שינוי הערכים הצפוי כשהאדם כבר לא מבחין בין טוב ורע, עם זאת, הוא מאמין  שדווקא מתוך הבלבול יצמח עתיד חדש וטוב יותר. הוא אופטימי כי הנסיון מוכיח שטוב מתגלה רק מתוך רע! גם במציאות שלנו, לא מתרחש שינוי ללא תקופה מקדימה של אי ודאות בלבול ועירפול. כדי להדגיש את חוסר ההתמצאות של האדם במציאות המוכרת – הוא מרבה להשתמש בעיוותים אופטיים ובתיאור של מצבים הנוגדים את חוקי הטבע המוכרים. אשר יוצר מבנים המבוססים על הנחות מתמטיות ואשליות אופטיות ומעורר בצופה הרגשה שהאדם הכלוא במציאות כזו הולך לאיבוד ולא מוצא את דרכו במבוך הזה של אינספור מדרגות עולות ויורדות, תיאורי פנים וחוץ על פני המשטח האחד והיחיד. הוא משחק עם פרספקטיבה ויחסי גודל בצורה וירטואוזית היוצרת הרגשה שלמרות "אי הסדר" יש דווקא הרבה ארגון והגיון פנימי למציאות הנגלית לפנינו. אלא שהסדר הזה – נסתר מעיניו של האדם.

המרכיבים של היצירה נכנסים זה לתוך המרחב ה"פרטי" של חברו וחודרים האחד לתחומו של השני וכך הוא מתאר מציאות שאינה שייכת לפרט זה או אחר – אלא שייכת לכולם.                                                 

האנשים המסתובבים במרחב שלו, הם למעשה משפחה אחת, אלא שבינתיים אינם מודעים לכך. אשר משתף אותנו בתפיסת עולם שבה איננו יכולים לקבוע היכן מתחיל אובייקט אחד ונגמר השני. כי כולם מחוברים זה לזה. מתקבל רושם עוצמתי ש הכל אחד!

מחקרי מוח חדשים: על הגורמים למגיפת השמנת היתר בארה'ב

המדע מגלה שאכילת יתר אינה הפרעת התנהגות ואינה נגרמת בגלל חוסר איזון הורמונאלי. אלא שהוא גורם לגירוי מוגזם של מערכת התגמול המוחית המתגברת על יכולתו של המוח להורות לאדם להפסיק לאכול לאחר ששבע. זוהי התמכרות הדומה להתמכרות לסמים. הנהנתנות משתלטת על חוש ההשרדות הטבעי ולא מאפשרת לגוף להגמל.

ככל שאוכלים יותר, רוצים יותר. מדובר בחוק טבע הנשען על ההתפתחות הגוברת של האגו (הרצון לקבל).
המחקר מראה שאכילת יתר של שומנים וסוכרים יוצרת ממש אותם מסלולים מוחיים כמו השימוש בסמים.          

עד כמעט סוף המאה העשרים, נחשבה אכילת יתר להפרעה התנהגותית. ואנשים עם השמנת יתר, נחשבו לבעלי ליקוי בכוח הרצון ובשליטה עצמית. כיום עמדת המדע השתנתה.
תגובה נורמאלית היא שלאחר ארוחה, גופנו מפריש הורמון הנקרא: לפטין כדי לדכא את התיאבון באופן טבעי ולמנוע אכילה מופרזת. מה שהתגלה, שפגם (גנטי בדרך כלל) הורמונאלי, של מחסור בהורמון לפטין יכול להוביל לאכילת יתר. אבל, מן המחקר התברר גם שרק חלק קטן מהאנשים הלוקים בהשמנת יתר סובלים ממחסור בהורמון לפטין.  ורובם של האנשים השמנים בארה"ב, אינם לוקים בחוסר איזון הורמונאלי כלל… החוקרים ציפו שבדיקות דם של הסובלים מהשמנת יתר, יראו על רמה מוגברת של הורמוני תיאבון ורמה נמוכה של הורמונים המעכבים תיאבון. למרבה הפליאה – נמצא ממש להיפך: אצל השמנים נמצאה רמה גבוהה של הורמונים מעכבי תיאבון כולל לפטין ואינסולין! לכן פנו החוקרים ובדקו מחדש את ההתמכרות למזון.                  

הם מצאו שההורמונים המעורבים בהתמכרות – נקראים מעוררי תחושת עונג וגמול – אכן מעורבים בתהליך! "מכורים אחרים", אנשים המכורים לממון – השתמשו בידע הקיים בנושא עוררות תיאבון, כדי לייצר מאכלים מודרנים תעשייתיים המעוררים את התגובה העוצמתית ביותר של מערכת העונג והגמול המוחית עד כדי כך שאין ביכולתו של הלפטין לעכב תיאבון כה גדול מעוות ובלתי טבעי שכזה.                                                          וזה נעשה, מתוך הצורך הבלתי נשלט של המכורים לעוד ועוד כסף מבלי יכולת לאזן את רצונם להרויח יותר…! בתחילה, הגוף מעלה את רמת "מדכאי התיאבון" הטבעיים – לפטין ואינסולין. אך בהדרגה הורמונים אלה מאבדים מיעילותם. ובנוסף, אדם שמרגיש שאינו שולט עוד בתיאבון המוגבר שלו – מצב רוחו נמצא בירידה והוא שב ומתנחם ב…עוד מזון…
איך נתגבר על האגו המתפתח של המכורים למזון, המכורים לממון או לכל הנאה אחרת?

אנשים יצירתיים

קיימות הגדרות רבות ושונות למושג יצירתיות. אני מעדיפה את זו המיוחסת לארתור קסלר (הסופר, חוקר, יהודי גרמני)  שהמציא את המושג: "ביסוציאציה" – חיבור בין שני אלמנטים לפחות (או אלמנטים רבים) מהם נוצר "דבר" חדש שהוא בעל ערך רב יותר מסכום חלקיו (מרכיביו כשאינם מחוברים).   היכולות היצירתיות שלנו מתרחשות ומתממשות בהמיספרה הימנית של המוח. ויש לציין כי בערך 90% בני אדם בימינו, הם בעלי דומיננטיות של מוח שמאל (המיספירה שמאלית). ורק 10% הם בעלי דומיננטיות מוחית ימנית. הדוגמא הכוללת לעבודתו של מוח שמאל היא – פעולת ארכיון: כלומר, בעל דומיננטיות שמאלית רואה הכל לפי קטגוריות:  זה שייך לתיקייה הזאת, זה שייך לתיקיה אחרת. כלומר, רובם של בני העולם, מפעילים רק מחצית אחת ממוחם – המחצית השמאלית. בעלי דומיננטיות מוחית ימינית – מפעילים בעיקר את הצד הימני – אך, מפני שבעולמנו (החל מהמהפכה התעשייתית או קצת קודם) – נדרש כל אדם לשלוט ב דיבור, קריאה, וכתיבה, (המנוהלים ע'י צד שמאל שלנו)  הרי, שבעלי דומיננטיות ימנית, משתמשים בחלק נכבד יותר ממוחם! – (גם בימין וגם בשמאל מתוך ההכרח להשתמש בקריאה כתיבה ודיבור).
אולי משום כך, הדוגמא הכוללת לבעלי דומיננטיות ימין – היא, שהם שהם מעוניינים לא רק בדבר, אלא גם בהיפוכו ובמורכבותו. הם אינם שואלים לאיזה תיקייה הוא שייך אלא שואלים: מה זה? והאם זה מעניין חדש מרגש ומלהיב?        

או: מה זה מזכיר לי? עם מה זה מתחבר? וכד'.   במחקר, נמצאו כמה מאפיינים המשותפים לכל בני האדם בעלי כישורי יצירתיות גבוהים, ללא קשר לתחום בו הם עוסקים. (מוזיקה, ציור, תיאטרון, קולנוע וצילום, שירה, מחול או ממציאים וכד') להלן התכונות המשותפות:
אינטליגנציה ביחד עם תמימות, נאיביות
משמעת ואחריות ביחד עם משחק וחוסר אחריות
אנרגיה בלתי נדלית ביחד עם בטלנות ואהבת מנוחה
דמיון מפותח ביחד עם מציאותיות (2 רגליים על הקרקע)
מוחצנות ביחד עם מופנמות
צניעות ביחד עם גאווה
שמרנות, ביחד עם מרדנות
התלהבות והשתוקקות גדולה ביחד עם ניטרליות ואובייקטיביות
גבריות ביחד עם נשיות
כאב וסבל יחד עם הנאה גדולה

שכחתי משהו חשוב: תפיסת העולם היצירתית – (אונה ימנית) נוהגת להתעניין במהות של הדבר גם דרך צורתו החיצונית (: ויש כמובן עוד דברים חשובים רבים שלא נכנסים למאמר המוגבל במספר המילים)… נציין אותם בהמשך (במאמר הבא)…