זוגיות על פי חוקי הטבע

את מתאהבת באדם, רוצה להיות לידו כל הזמן, להתמוסס בו, ואז בום, הכל נגמר. ככה סתם, בלי הודעה מוקדמת. ואת שוב שואלת למה נקשרת לאדם הלא מוכר הזה?..מהופנטת על ידי עיניו השחורות והעמוקות, שפתיו העדינות והחמות, ידיו הרכות. איזו טיפשה היא. גירושין לא היו בשבילה הפתעה. היום בישראל כל זוג שלישי מתגרש. אבל היא הייתה בטוחה שהיא כבר יודעת איך לבנות קשר חדש, לאחר כל הטעויות שעברה בנישואיה. היא כבר מרגישה מוכנה למערכת טובה ומאושרת. 

זוגיות

כל השאיפות שלה התרסקו בקיר של אדישות, של פחד, של קור. היא נכנסה למערכות ויצאה מהם במהירות מסחררת, פצועה כל פעם מחדש. הפצע הקודם עוד היה מדמם והיא הייתה מנסה את מזלה שוב. ושוב נפצעת.

הדפוס הזה חזר על עצמו שוב ושוב, והיא כאילו לא לומדת את השיעור שלה. למה היא ממשיכה לחפש את הקשר הזוגי שוב, ושוב ,ושוב. למרות האכזבות, למרות שהסוף ידוע מראש. אולי כי "הקשר הזוגי הוא אחד הקשרים החשובים ביותר לאדם. הצורך בקשר הזה נובע מטבע האדם – הוא זקוק לחיבור שישלים אותו" ואם כך הוא הדבר אז אולי יש דרך ללמוד לשנות את הדפוס הזה?
אולי יש דרך לשנות את הסוף? אולי יש אפשרות לבנות קשר טוב, שלא יגמר מהר? אולי יש דרך שהיא תוכל להביא לטנגו בו שניהם משתתפים בריקוד, רוצים אותו? כשהייתי כבר על סף יאוש, הגעתי אל חנות ספרים ובין כל ספרי הקבלה מצאתי ספר בשם "זוגיות על פי חוקי הטבע". נראה לי שאנחנו שכחנו שאנחנו חלק מהטבע. החלטנו לעצמנו שאנחנו מעל הטבע, שנוכל לשלוט בו, לנצל אותו כראות עינינו, לשנות. אבל הטבע חזק מאיתנו. הוא זה שמנהל אותנו, מכופף אותנו לפי חוקיו הבלתי ניתנים לשינוי, גם אם הם עדיין לא מוכרים ולא מובנים לנו.

ולכן: "כדי לחיות בזוגיות טובה ומאוזנת עלינו להתאים את עצמנו למערכת ולחוקים שפועלים בה – ללמוד לתת ולקבל בהדדיות". נראה לי שמצאתי את השיטה שתוכל לעזור לי. אני עוד לא בטוחה, אני עדיין מנסה, עדיין לומדת. הספר פרש בפני שיטה מותאמת למערכת הטבע, שיטה שעוזרת לי להתחבר לצד הנשי שלי שהיה חבוי עמוק בפנים, שיטה שעוזרת לי להוציא את האני האמיתית, את האישה. וללמד את האישה החדשה הזו שנולדת מתוך סטריאוטיפים חברתיים, מתוך הסטיגמות, מתוך התפקידים המודרניים, ללמד אותה איך לבנות את מערכת היחסים הנכונה והטובה, מאושרת וארוכת טווח עם גבר.

האישה הזו לומדת להכיר ולהבין את המעמקים החדשים של הרגשות שלה, ושל המין השני. לומדת דרכים להתחשבות, להתחברות, למילוי הרצונות שלה ושלו. לומדת את הפערים, הנראים בלתי ניתנים לגישור, בין המינים, ואת דרכי הגישור ביניהם. הפתרונות בספר מבוססים על חוקי הטבע הנחקרים על ידי חוכמת הקבלה, אותה אני לומדת כבר חמש-עשרה שנים.

4 סיבוכים שכיחים בניתוחים פלסטיים

תעשיית הניתוחים הפלסטיים היא תעשייה עצומה שמגלגלת מיליארדים של דולרים מהגדלת חזה, דרך מילוי קמטים ועד הרמת עפעפיים. יותר ויותר נשים וגם גברים מעוניינים לשפר את הנראות שלהם, להילחם בהשפעות הגיל ובגדול להרגיש יותר טוב עם עצמם. עם זאת לתהליכים אלו ישנם גם סיכונים בצדם שחשוב להכיר ולהשתדל להימנע מהם מראש.

  1. המטומה – הסיכון הראשון הוא המטומה. מדובר בכיס דם שנוצר ברקמת העור ודומה לחבלה גדולה וכואבת שיכולה לקרות אפילו בניתוח מתיחת צוואר. המטומה מופיעה בערך בכ1% מהניתוחים להגדלת חזה וזהו גם הסיבוך השכיח ביותר לאחר הרמת פנים עם כ1% מהמנותחים שחווים בעיה זו. מדובר בסיכון שנוהג להופיע יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. מדובר בסיכון שקשור לכל סוגי הניתוחים ומטופל לרוב על ידי ניסיון לנקז את הדם במידה והוא מתפשט בצורה רחבה ויש לקחת אותו בחשבון בכל חדר ניתוח.
  2. סרומה – האמת שאיני מכיר שם טוב יותר בעברית אך מדובר בתופעה שבה הנסיוב או נוזלי גוף אחרים מצטברים מתחת לפני העור וגורמים לנפיחות ולעיתים לכאב. גם כאן מדובר בסיכון שמלווה כל ניתוח אך בניתוחים אסתטיים הוא משמעותי יותר משום שהתוצאה הרצויה היא שיפור במצב האסתטי של המטופל. מדוב בסיבוך השכיח ביותר לאחר הצרת קיבה עם 15%-30% מהמטופלים שחווים אותו. מכיוון שמדובר בסיבוך שעלול להוביל לזיהום לרוב מנקזים את הנוזלים עם מחט, לרוב הפעולה מטפלת בבעיה, אך ישנם מקרים בהם הבעיה חוזרת.
  3. איבוד דם – כמו בכל ניתוח גם בניתוחים פלסטיים יש חשש לאובדן דם אשר יכול להיות משמעותי בעיקר בקרב מטופלים או מטופלות אנמיים. מדובר בסיבוך שיכול להתרחש על שולחן הניתוחים או לאחר הניתוח, עם זאת הוא לא רלוונטי לחלק מהניתוחים הפלסטיים שאינם חודרים אל הגוף בצורה שכזו.
  4. זיהום – אחת הסיבות שאתן נשארות להשגחה לאחר ניתוח הוא הסיכון שבזיהום, מדובר בסיבוך שכיח נוסף שקשור בחדירת גופים זרים אל תוך גופנו. בקרב מנותחות חזה יש סיכוי של 1.1%-2.5% לקבל זיהום שהוא למעשה ניסיון של הגוף להילחם בחדירת גופים זרים אל תוכו. זיהומים פנימיים וחמורים עלולים להצריך צריכת אנטיביוטיקה אך לעיתים גם מדובר בזיהומים חיצוניים יותר כגון צלוליטיס.

ניוזלטרים כאמצעי שיווקי

ניוזלטר הוא אמצעי שיווקי מספר אחד כדי להשאר בקשר עם הלקוחות שלך. נכון שאומרים שSMS היה אמור להחליף אותו ושאת הודעות הטקסט פותחים מעל 90% ובזמן יחסית קצר לעומת הניוזלטר שבמקרה הטוב פותחים אותו 30% אבל אם אתם יודעים איך לספק תוכן ותועלת אמיתי לקוראים שלכם הם יתעמקו וישארו איתכם בקשר.

עדיין בהודעות טקסט מאוד קשה לחנך קהל, הן טובות יותר לקופונים או מבצעים אבל רוצים להעביר אנשים תהליך דרך תוכן אז אין כמו סדרת דיוורים מקצועית שיוצרת גם חסרון וגם ממלאת אותו ומאפשרת לקוראים להפוך ללקוחות מחונכים שמבינים ורוצים מעצמם את המוצרים שלכם. הרי בסופו של דבר זה כל הקסם – היכולת לקחת מישהו עם התעניינות ראשונית שבגללה הוא השאיר את הפרטים שלו (רוב מייל ושם) בדף שבניתם ומאותו רגע להעביר את האדם תהליך שבו אתם מחנכים אותו על הבעיה שלו, על הפתרונות השונים, על היתרון היחסי של הפתרון שלכם ובסוף גם מציעים לו הצעה שהוא לא יכול לסרב לה.

יתרון נוסף במערכת דיוור טובה ומובילה מלבד היכולת שלה לעקוף את הפילטרים של חברות המספקות שירותי דואר אלקטרוני היא ליצור ולתזמן סדרת דיוורים נצחית שמתחילה לרוץ מהרגע שהאדם נרשם ובאינטרוולים קבועים וידועים מראש. היכולת הזו עושה את הניוזלטר לאמצעי שאין כמותו.

מי היום משתמש בניוזלטר? הרבה מאוד חברות שמספקות שירותים בעלי רייטינר חודשי, כלומר כאלו שצריכות לחנך לקוחות על המוצר שלהם ולהשאיר אותם נאמנים וזאת בשונה מחברות המתבססות על מבצעים או על מכירת מוצרים אימפולסיבית, הללו לרוב יעדיפו להשתמש בהודעות טקסט כדי לספק ערך ללקוחות שלהם. ישנם לא מעט עסקים שהפכו את הפייסבוק שלהם לערוץ התקשורת עם לקוחות. הבעיה עם הערוץ הזה הוא שפייסבוק כל הזמן רוצה יותר ויותר כסף עבור פחות ופחות חשיפה, מה שהופך את הערוץ הזה להרבה פחות משתלם. כמובן שגם את אינסטגרם אפשר להכניס לאותה קטגוריה כמו פייסבוק שרכשה אותה לא מזמן בסכום גדול מאוד. ומה לגבי צעירים? אתם יכולים לשאול, כמובן שצעירים עושים פחות שימוש בדואר אלקטרוני אבל הם גם עושים פחות שימוש בפייסבוק כך שמהבחינה הזו אין הרבה הבדל.
לקריאה נוספת – https://www.inforu.co.il/%D7%93%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99/

הפרעה שלי

למי שיש ילדים מבחין שהרגע המשמעותי שתינוק הופך לילד קטן, זה הרגע שהילד רוצה לעשות דברים לבדו . לתינוק המתוק אנחנו מקרבים כפית עם אוכל והפה שלו נפתח כי הוא רעב נקודה,ילד אפילו כשהוא רעב יכול להסית את הראש לצד ולבקש לקחת את הכפית בעצמו לפה,למרות שקשה לו,למרות שלא נוח לו,למרות שהוא לא מצליח. כאן כבר אפשר להגיד ברוך הבא מיסטר אגו, הגעת, עכשו זה אני, עכשו לא רוצה עזרה,לבד,נגד, אני נוכח אני ואני למרות הקושי.

כשגדלים גדל גם האגו ולפעמים כבר מנסיון הוא מפריע ומקלקל, אבל הוא כזה חזק שבדרך כלל הוא השולט וכמו הילד כשהמנהל נותן עצה אנחנו לא באמת שומעים,ממש מזיזים את הפה מהכפית,והאישה מייעצת שעדיף…ושוב הראש לצד, עדיף לא לחנות כאן יש הרבה פקחים,שטויות אומר האגו רק לדקה ,לא יבוא אף פקח ובום דוח.

למה אנחנו לא שומעים לסובבים אותנו ולקול בפנים כן? זה בדיוק הקושי עד שיוצאים ממצרים,עוד מכה,עוד אכזבה,עוד כאב ,עד שבסוף באה ההחלטה ,אני לא שומע יותר לפרעה,הוא לא ימלוך אני אקשיב לחברים,להורים,למי שבאמת רוצה לטובתי ואז יוצאים והחיים הרבה יותר נכונים ,שיתופיים ומלאים.

בחירות בפתח

שלל המפלגות והמועמדים נכנסים לישורת האחרונה לפני הבחירות הקרבות. הם מתוחים, דרוכים וציפורניהם שלופות יותר מתמיד. קשה מתמיד לצפות בשידורי התעמולה. כל מועמד תוקף את האחר, מאשים אותו בכל מה שלא טוב ומנסה לחשוף פרטים מביכים ושליליים לגביו. "מלחמת הכל בכל". וביקום מקביל, הבחירות הקרובות מביאות עמן רוחות אחרות. כל אחת ואחד מהמועמדים מביא את המצע שלו ומספר לקהל הבוחרים על התוכנית המפורטת שהולכת להיטיב עם כולם ועם כל תחומי החיים.

איך אותו מועמד יביא שלום ואיך ידאג להפחית את יוקר המחייה. יבטיח לנו ויפרוס את משנת החינוך שהוא יקדם אם ייבחר. חינוך לאהבת הזולת, להתחשבות באחר ולסובלנות. יראה לנו שהוא בא לעבוד בשביל שיהיה פה טוב באמת ולכולם. איך שלכולם תהיה עבודה מכבדת ויכולת להתפרנס בכבוד ללא פגיעה בסביבה ובטבע. שלצעירים, לזקנים, ולכל פלחי האוכלוסייה תהיה מסגרת ראויה ומתאימה והתקציב יחולק בצורה מאוזנת ונכונה. כל מועמד מתאר לנו איך תיראה המציאות החדשה, ממלא את כולנו בציפייה ובתקווה. והמפלגות מפרטות את תכניות הפעולה שלהן, כיצד יהפכו את המדינה שלנו לארץ זבת חלב ודבש ללא אפליה וללא שנאת חינם. כיצד יש לכולם כל מה שהם צריכים ולא רק לעשירים ולא על חשבון איש. כיצד כולם מוצאים את מקומם הראוי והנכון ומגיע הסוף לחוסר הצדק ולפערים המזעזעים. ושוב, כשפותחים את הערוצים הקיימים, במציאות הנוכחית, מקבלים אותה סתירה מטלטלת. המציאות חייבת להשתנות, חייב להיות אחרת. כנראה שהשינוי לא יגיע מלמעלה, לא משום ראש ממשלה ולא מאף מפלגה. השינוי יצמח מאיתנו, האנשים. מכל מעשה טוב שקורה בין איש לרעהו, מכל פרסום חיובי, מחשבה טובה ועזרה הדדית.

המציאות שלנו היא בידיים שלנו ואף אחד לא יתקן אותה עבורנו. טוב יהיה אם נעשה טוב, אם נבחר להיות טובים זה לזה. אז הבחירות הקרובות הולכות להיות משמעותיות הפעם יותר מתמיד. צומת הדרכים שלפנינו היא בהחלט מכרעת וגורלית עבור עתיד העם שלנו. האם נמשיך בפילוג, בפער, ובשנאה?
או שנעז, נתגבר ונתבגר, כדי לבחור הפעם, לשם שינוי, באהבה?

את הולכת ללמוד באוניברסיטה לכלכלה

-"מה זה כלכלה?"

-"לא חשוב, אחר כך תביני. הכי חשוב שתביני שאת הולכת ללמוד כלכלה. ילדה יהודייה לא יכולה להתקבל לכל מקום ויש לנו במשפחה יותר מדי מהנדסים, אז את לכי ללמוד כלכלה".

את המנטרה הזו שמעתי הרבה פעמים במהלך נעוריי. את התואר למדתי בישראל, לאחר סיום התיכון והשירות הצבאי. כל האופציות היו פתוחות בפני וגם היה לי מספיק זמן לחשוב, אך כנראה המנטרה עבדה ואני הלכתי ללמוד כלכלה.

הדבר הראשון שלמדתי הוא שכלכלה פועלת לפי כוחות הטבע, הוא זה שמנהל ומאזן את כל הכוחות הכלכליים, דואג שהמחיר יקבע על פי הביקוש (כמה רוצים לקנות) וההיצע (כמה רוצים למכור).

לימודים לחוד ומציאות לחוד. כשיצאתי מתחת כנפי ההורים במהרה התברר לי כי העולם פועל אחרת. הטבע אולי מנהל אותנו, אבל מי שמנהל את הביקוש, ובעיקר ההיצע הם אנשים. אנשים עם כסף וכוח. האנשים האלה קובעים את המחיר ולפי זה מנהלים את ההיצע.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את התמונות של הילדים שמתים מרעב באפריקה. ילדים רזים, דחלילים ממש, עם עיניים עצובות חסרות אונים. אנחנו בוכים, ליבנו נקרע, בא לנו לשלוח משאיות עם אוכל ישירות לשם, אבל אנחנו יודעים שהמשאיות לא יגיעו לילדים, אלא לאנשים עם הכסף והכוח, שיקבלו מזה יותר כסף ויותר כוח, והילד הקטן עם העיניים הגדולות יגווע מרעב תחת השמש השורפת.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את הסטטיסטיקות על הילדים הרעבים בחלקת העולם הקטנה שלנו, בישראל. הילדים האלה קרובים יותר אלינו, אולי שכנים שלנו, אולי קרובים שלנו. הילדים האלה מסתכלים בעיניים רעבות על תיק האוכל של חבריהם לכיתה, והמורה מסתירה את הדמעות בתסכול. הילדים האלה הולכים לישון רעבים ואימם בוכה לתוך הכרית ולא משנה כמה נתרום בסתר, ליבנו ימשיך להיקרע ולבכות.

האנשים האלה רואים, כמוני וכמוך, את התמונות של נהרות החלב שנשפך בהוראתם שלהם, את טונות המלפפונים והעגבניות שנקברות באדמה בהוראתם שלהם, את משאיות הלחם שהולכות למזבלה בהוראתם. כדי שבניגוד לטבע יוכלו להשפיע על ההיצע ולקבוע את המחיר ולהוסיף עוד כמה אפסים לחשבון הבנק שלהם.

אבל גם האנשים האלה מנוהלים על ידי הטבע. הטבע האגואיסטי שלהם גורם להם לרצות עוד ועוד. זה גם הטבע שלי. אני לא שופכת נהרות של חלב (רק כוס או שניהם), לא קוברת טונות של ירקות (רק כמה בודדים), לא זורקת משאיות של לחם (רק כמה פרוסות). אבל אני בדיוק כמוהם מונעת מדאגה לעצמי. לפעמים גם על חשבון אחרים.

והטבע… הוא פועל בהרמוניה, בהשלמה הדדית והוא מצפה מאיתנו האנשים, שנפעל בהרמוניה ונדאג אחד לשני. יש בטבע מספיק לכולנו, מספיק כדי להאכיל את כולנו, להלביש את כולנו, לחמם את כולנו. הדאגה לעצמינו אוכלת את האנושות כמו תא סרטני

לעומת הדאגה לאחר, לזולת, גורמת לצמיחה ופריחה של האנושות כולה.

הרי אם נבדוק, נראה שלא חסר לנו כלום בעולם, רק יחס טוב ויפה בינינו.

מהבילבול אל האחד

מ. ק. אשר – אחד האומנים הבודדים אשר גם מדענים התעניינו ביצירתו. מכיון שראו ביצירותיו "המחשה ויזואלית של עקרונות מתימטיים של תבנית, סימטריה  ושאיפה לאינסוף".

ביצירה "יחסיות" הוא מתבטא באמצעים גיאומטריים מופשטים המשתנים בחלל ויוצרים תחושה כאילו "משהו" עוטף את החלל הזה ומביט בו בנקודות מבט שונות בו זמנית. אשר מתייחס לדמויותיו כאילו היו מריונטות העולות ויורדות במדרגות, כאילו מישהו מנהל אותן מלמעלה. הירידות במדרגות מסמלות את מצב רוחן הירוד והרגשת חוסר המוצא מהמצב. והעליות גם הן אינן מבטיחות כל טוב… האדם נשאר חסר יכולת לנווט את המציאות שלו הנראית הזויה ולא ריאלית. אשר משתמש בצבעי שחור לבן בלבד, מאחר ורוצה למשוך את תשומת ליבו של הצופה אל הצורה הנראית הגיונית אך בלתי מובנת… ופחות מובנת דוקא למי שחשוב לו להבין אותה…
אשר מקדים את זמנו וחוזה מציאות עתידית שאינה מובנת ע'י כך שיוצר מרחב שבו לא ברור מה למעלה ומה למטה. כך הוא מבטא את שינוי הערכים הצפוי כשהאדם כבר לא מבחין בין טוב ורע, עם זאת, הוא מאמין  שדווקא מתוך הבלבול יצמח עתיד חדש וטוב יותר. הוא אופטימי כי הנסיון מוכיח שטוב מתגלה רק מתוך רע! גם במציאות שלנו, לא מתרחש שינוי ללא תקופה מקדימה של אי ודאות בלבול ועירפול. כדי להדגיש את חוסר ההתמצאות של האדם במציאות המוכרת – הוא מרבה להשתמש בעיוותים אופטיים ובתיאור של מצבים הנוגדים את חוקי הטבע המוכרים. אשר יוצר מבנים המבוססים על הנחות מתמטיות ואשליות אופטיות ומעורר בצופה הרגשה שהאדם הכלוא במציאות כזו הולך לאיבוד ולא מוצא את דרכו במבוך הזה של אינספור מדרגות עולות ויורדות, תיאורי פנים וחוץ על פני המשטח האחד והיחיד. הוא משחק עם פרספקטיבה ויחסי גודל בצורה וירטואוזית היוצרת הרגשה שלמרות "אי הסדר" יש דווקא הרבה ארגון והגיון פנימי למציאות הנגלית לפנינו. אלא שהסדר הזה – נסתר מעיניו של האדם.

המרכיבים של היצירה נכנסים זה לתוך המרחב ה"פרטי" של חברו וחודרים האחד לתחומו של השני וכך הוא מתאר מציאות שאינה שייכת לפרט זה או אחר – אלא שייכת לכולם.                                                 

האנשים המסתובבים במרחב שלו, הם למעשה משפחה אחת, אלא שבינתיים אינם מודעים לכך. אשר משתף אותנו בתפיסת עולם שבה איננו יכולים לקבוע היכן מתחיל אובייקט אחד ונגמר השני. כי כולם מחוברים זה לזה. מתקבל רושם עוצמתי ש הכל אחד!

מחקרי מוח חדשים: על הגורמים למגיפת השמנת היתר בארה'ב

המדע מגלה שאכילת יתר אינה הפרעת התנהגות ואינה נגרמת בגלל חוסר איזון הורמונאלי. אלא שהוא גורם לגירוי מוגזם של מערכת התגמול המוחית המתגברת על יכולתו של המוח להורות לאדם להפסיק לאכול לאחר ששבע. זוהי התמכרות הדומה להתמכרות לסמים. הנהנתנות משתלטת על חוש ההשרדות הטבעי ולא מאפשרת לגוף להגמל.

ככל שאוכלים יותר, רוצים יותר. מדובר בחוק טבע הנשען על ההתפתחות הגוברת של האגו (הרצון לקבל).
המחקר מראה שאכילת יתר של שומנים וסוכרים יוצרת ממש אותם מסלולים מוחיים כמו השימוש בסמים.          

עד כמעט סוף המאה העשרים, נחשבה אכילת יתר להפרעה התנהגותית. ואנשים עם השמנת יתר, נחשבו לבעלי ליקוי בכוח הרצון ובשליטה עצמית. כיום עמדת המדע השתנתה.
תגובה נורמאלית היא שלאחר ארוחה, גופנו מפריש הורמון הנקרא: לפטין כדי לדכא את התיאבון באופן טבעי ולמנוע אכילה מופרזת. מה שהתגלה, שפגם (גנטי בדרך כלל) הורמונאלי, של מחסור בהורמון לפטין יכול להוביל לאכילת יתר. אבל, מן המחקר התברר גם שרק חלק קטן מהאנשים הלוקים בהשמנת יתר סובלים ממחסור בהורמון לפטין.  ורובם של האנשים השמנים בארה"ב, אינם לוקים בחוסר איזון הורמונאלי כלל… החוקרים ציפו שבדיקות דם של הסובלים מהשמנת יתר, יראו על רמה מוגברת של הורמוני תיאבון ורמה נמוכה של הורמונים המעכבים תיאבון. למרבה הפליאה – נמצא ממש להיפך: אצל השמנים נמצאה רמה גבוהה של הורמונים מעכבי תיאבון כולל לפטין ואינסולין! לכן פנו החוקרים ובדקו מחדש את ההתמכרות למזון.                  

הם מצאו שההורמונים המעורבים בהתמכרות – נקראים מעוררי תחושת עונג וגמול – אכן מעורבים בתהליך! "מכורים אחרים", אנשים המכורים לממון – השתמשו בידע הקיים בנושא עוררות תיאבון, כדי לייצר מאכלים מודרנים תעשייתיים המעוררים את התגובה העוצמתית ביותר של מערכת העונג והגמול המוחית עד כדי כך שאין ביכולתו של הלפטין לעכב תיאבון כה גדול מעוות ובלתי טבעי שכזה.                                                          וזה נעשה, מתוך הצורך הבלתי נשלט של המכורים לעוד ועוד כסף מבלי יכולת לאזן את רצונם להרויח יותר…! בתחילה, הגוף מעלה את רמת "מדכאי התיאבון" הטבעיים – לפטין ואינסולין. אך בהדרגה הורמונים אלה מאבדים מיעילותם. ובנוסף, אדם שמרגיש שאינו שולט עוד בתיאבון המוגבר שלו – מצב רוחו נמצא בירידה והוא שב ומתנחם ב…עוד מזון…
איך נתגבר על האגו המתפתח של המכורים למזון, המכורים לממון או לכל הנאה אחרת?

אנשים יצירתיים

קיימות הגדרות רבות ושונות למושג יצירתיות. אני מעדיפה את זו המיוחסת לארתור קסלר (הסופר, חוקר, יהודי גרמני)  שהמציא את המושג: "ביסוציאציה" – חיבור בין שני אלמנטים לפחות (או אלמנטים רבים) מהם נוצר "דבר" חדש שהוא בעל ערך רב יותר מסכום חלקיו (מרכיביו כשאינם מחוברים).   היכולות היצירתיות שלנו מתרחשות ומתממשות בהמיספרה הימנית של המוח. ויש לציין כי בערך 90% בני אדם בימינו, הם בעלי דומיננטיות של מוח שמאל (המיספירה שמאלית). ורק 10% הם בעלי דומיננטיות מוחית ימנית. הדוגמא הכוללת לעבודתו של מוח שמאל היא – פעולת ארכיון: כלומר, בעל דומיננטיות שמאלית רואה הכל לפי קטגוריות:  זה שייך לתיקייה הזאת, זה שייך לתיקיה אחרת. כלומר, רובם של בני העולם, מפעילים רק מחצית אחת ממוחם – המחצית השמאלית. בעלי דומיננטיות מוחית ימינית – מפעילים בעיקר את הצד הימני – אך, מפני שבעולמנו (החל מהמהפכה התעשייתית או קצת קודם) – נדרש כל אדם לשלוט ב דיבור, קריאה, וכתיבה, (המנוהלים ע'י צד שמאל שלנו)  הרי, שבעלי דומיננטיות ימנית, משתמשים בחלק נכבד יותר ממוחם! – (גם בימין וגם בשמאל מתוך ההכרח להשתמש בקריאה כתיבה ודיבור).
אולי משום כך, הדוגמא הכוללת לבעלי דומיננטיות ימין – היא, שהם שהם מעוניינים לא רק בדבר, אלא גם בהיפוכו ובמורכבותו. הם אינם שואלים לאיזה תיקייה הוא שייך אלא שואלים: מה זה? והאם זה מעניין חדש מרגש ומלהיב?        

או: מה זה מזכיר לי? עם מה זה מתחבר? וכד'.   במחקר, נמצאו כמה מאפיינים המשותפים לכל בני האדם בעלי כישורי יצירתיות גבוהים, ללא קשר לתחום בו הם עוסקים. (מוזיקה, ציור, תיאטרון, קולנוע וצילום, שירה, מחול או ממציאים וכד') להלן התכונות המשותפות:
אינטליגנציה ביחד עם תמימות, נאיביות
משמעת ואחריות ביחד עם משחק וחוסר אחריות
אנרגיה בלתי נדלית ביחד עם בטלנות ואהבת מנוחה
דמיון מפותח ביחד עם מציאותיות (2 רגליים על הקרקע)
מוחצנות ביחד עם מופנמות
צניעות ביחד עם גאווה
שמרנות, ביחד עם מרדנות
התלהבות והשתוקקות גדולה ביחד עם ניטרליות ואובייקטיביות
גבריות ביחד עם נשיות
כאב וסבל יחד עם הנאה גדולה

שכחתי משהו חשוב: תפיסת העולם היצירתית – (אונה ימנית) נוהגת להתעניין במהות של הדבר גם דרך צורתו החיצונית (: ויש כמובן עוד דברים חשובים רבים שלא נכנסים למאמר המוגבל במספר המילים)… נציין אותם בהמשך (במאמר הבא)…